רגע לפני השנה החדשה…

רגע לפני השנה החדשה,
וזה זמן שבו אני תמיד עוצרת ומתבוננת.
מה עברתי בשנה האחרונה, מה הצלחתי, מה אני עוד רוצה לשפר,
ומה אני מאחלת לעצמי להגשים בשנה הקרובה…
והשנה, אני מרגישה שעברתי כל כך הרבה.
וכל כך רוצה לחלוק אתכם,
כי אולי התובנות שלי, יוכלו לעזור גם לכם… להגשים חלומות חדשים השנה.
השנה למדתי …
1.
שלכולנו יש 24 שעות ביממה.
גם לביונסה. גם לסטיב ג'ובס. גם לנשיא ארה"ב.
וגם לנו.
ולמה הם מספיקים כל כך הרבה?
ואנחנו מרגישים שאין לנו זמן לנשום, ועדיין אנחנו לא מספיקים כלום?
פשוט בגלל החלטה.
ההחלטה – לעשות את הדברים החשובים באמת.
בכל שבוע – יש משהו – שאם הוא יקרה, אנחנו נרגיש ממש ממש טוב.
כי הוא יהיה עוד הגשמת חלום. עוד צעד. עוד התקדמות.
ואת הדבר הזה – למדתי שחשוב לשים בראש סדר העדיפויות.
כי כשאני מספיקה אותו – אני מרגישה שהספקתי המון.
ופתאום יש לי זמן לנשום.
2.
למדתי ששנה שעוברת עם תחושת החמצה, היא שנה שמסתכלים עליה בעצב.
כזמן שהלך לאיבוד.
ומספיק להגשים חלום אחד משמעותי –
כדי שהשנה תראה כמו הצלחה ענקית.
ולכן, אני יודעת – שבכל יום, בכל שבוע, בכל חודש –
אני בוחרת להשתפר עוד קצת. לגדול עוד קצת.
להיות טיפה יותר טובה ממה שהייתי ביום שעבר.
כי בכל יום שאני יודעת שאני במגמת שיפור,
שעשיתי עוד קצת טוב לעולם – אני מרגישה שליום הזה היתה משמעות.
שהצלחתי בו.
3.
למדתי שזה שאני רוצה לשנות את העולם,
להפוך אותו למקום טוב יותר לחיות בו,
לא אומר שאני לא אתקל בצער, כעס או כאב.
לא אומר שכולם יהיו אדיבים אליי,
ותמיד יהיו אנשים שלא יאהבו, שיהיו להם ביקורת, טענות, השמצות…
אבל זה רק מבטיח את זה שאני אמשיך בדרך הזו.
בשביל האנשים שכן שווים את זה.
כי אני יודעת – שככל שיותר אנשים יחיו חיים של שמחה ואהבה, ואנרגיה גבוהה –
כך יותר אנשים יוכלו לזהור את האור שלהם לעולם.
להוציא את הטוב שלהם החוצה,
להיות יותר רגועים, אדיבים, ונעימים לשאר הבריות.
וזו הדרך היחידה בעיניי לעשות את העולם הזה מקום טוב יותר לחיות בו.
4.
למדתי שככל שאנחנו יותר עמוסים, לחוצים, וקורעים תחת העומס –
כך אנחנו עוד יותר צריכים לעצור לרגע. לנשום.
להתמלא באנרגיות חדשות.
לעצור לפחות שעה אחת בשבוע את הטירוף, ולפנות זמן לעצמנו.
למה שממלא לנו מצברים, כי אחרת – זה פשוט לא עובד. מניסיון.
אנחנו נשחקים, אין לנו כוח לכלום,
וזה פוגע בבריאות שלנו, במערכות היחסים שלנו, בקריירה שלנו,
ובשמחת החיים שלנו.
ולא בשביל זה אנחנו פה, בעולם הזה…
5.
ולמדתי,
שגם כשנדמה לנו שאנחנו לומדים משהו חדש,
אבל לא מתקדמים בקצב שאנחנו רוצים, שדברים לא זזים מהר כמו שקיווינו…
המפתח הוא רק התמדה.
להמשיך, ולעשות.
כי אנחנו אף פעם לא יודעים איזה דרך מדהימה עשינו,
וכמה קרובים אנחנו להצלחה שלנו,
אם אנחנו מרימים ידיים.
יכול להיות שזה בדיוק צעד אחד לפני פריצת הדרך שלנו.
מזמינה את עצמי, ואתכם
כמו כל שנה…
לקחת דף ועט, ולחשוב מה הדבר הזה,
שאם תגשימו אותו השנה – תרגישו שזו היתה שנה של הגשמת חלום.
זה יכול להיות חלום קטן, או גדול.
אבל אין לי ספק שאם תכתבו אותו, ותמלאו את עצמכם באנרגיה גבוהה –
אתם תגשימו אותו!
ואם בא לכם להיטען באנרגיות חדשות,
למלא מצברים, ולרקוד איתנו את החיים,
הנה כמה הצעות מדליקות בשבילכם.
נ.ב, גם אם בא לכם לפנק את האנשים שאתם אוהבים במתנה מדליקה לשנה חדשה של אנרגיה גבוהה ואהבה,
ואם אתם מחפשים השנה לצאת לדרך חדשה –
ורוצים להצטרף לצוות מנצח – משרות חדשות נפתחות אצלנו!
מאחלת לכם שנה של שמחה, אהבה, הגשמות וחיוכים.
והכי חשוב – תרקדו את החיים 🙂
ממני, אלה.
**רוצים לרקוד איתנו?**
רמת גן:
שיעור הכרות ב60 ש"ח בלבד לזוג,
או 40 ש"ח ליחיד.
ליידי סטייל – ריקודים לטיניים לנשים – 26/10 בשעה 20:00
שיעור הכרות ב30 ש"ח בלבד.
היפ הופ לנשים – 10/10 בשעה 20:00
שיעור הכרות ב30 ש"ח בלבד.
סלסה מהצעד הראשון – 7/11 בשעה 21:00
סלסה אל איי למתקדמים – 19/10 בשעה 20:00
חולון:
חוגי הבוגרים בחולון – יפתחו ב6/11, בהרשמה מראש בלבד
(ניתן להגיע לשיעור הכרות ברמת גן, ולהרשם בעקבותיו לקורס בחולון)
6/11 – היפ הופ לנשים  בשעה  19:45
6/11 – סלסה מהצעד הראשון בשעה 20:45
נ.ב.ב –
במהלך אוקטובר – תקבלו מאיתנו עוד כמה מתנות מגניבות,
אז יש למה לצפות! 🙂
מודעות פרסומת

מה הקשר בין מוסכים, תאונות, וריקוד חיי?…

בחודש מרץ – האוטו שלי עבר 3 תאונות. בחודש אחד.

נשמע הזוי. נשמע לא הגיוני. אבל זה מה שהיה.

קצת לפני פורים – ירדתי לחניה שלי, מתחת לבית.
היה ערב, קצת חשוך, אז חשבתי שאני לא כ"כ רואה טוב…
האוטו שלי היה שם. רק שמישהו הכניס לו את הפגוש פנימה, כאילו קיפל את הפינה פנימה. דפיקה רצינית.
אני לא יכולה להסביר את התחושה. כשיורדים לאוטו,
שחונה בחניה מסודרת, ומישהו משאיר כזו מזכרת שפשוט אי אפשר התעלם ממנה.
אבל פרטים הוא לא השאיר.
הוא כ"כ התאמץ – שהוא הכניס את הפגוש ככה שאי אפשר היה לנסוע, כי זה חתך את הגלגל.
אז עמדתי שם.
קצת בשוק. קצת בלחץ. קצת נסערת. וכנראה גם כועסת…
ואז התחלתי לחפש…
איפה פה השיעור שלי? מה הטוב שיכול להיות בזה?..

לקח לי כמה דקות של נשימה, והבנתי.
זה היה שיעור ב-ללמוד לבקש עזרה. בלי לבכות. בלי דרמה. רק לבקש מאנשים טובים בדרך, שיעזרו לי, כדי שאוכל להרחיק את הפגוש מהגלגל, כדי שאוכל לנסוע למוסך.

עברו שבועיים בערך,
אני מסיימת שיעור, יוצאת לאוטו, (שחונה בחניה מסודרת),
ואני מגלה עוד מזכרת. מישהו החליט להוריד לי את המראה.
אולי הוא לא החליט. אולי זה פשוט קרה…
אבל גם הוא – השאיר רק מזכרת. (בלי שום פרטים כדי להתקשר להגיד לו תודה)…

באותו שלב – כבר הייתי יותר נסערת.
פעמיים בחודש. 2 אנשים, שפשוט השחיתו. השחיתו ונסעו לדרכם.
ואני שם… תוהה איך.. למה… ולמה עכשיו…?

זה מעניין, החיים האלה.
לוקח קצת זמן, וכל התשובות מתגלות.

בפעם השלישית – באותו חודש, זה היה בפורים.
הפעם כן הייתי באוטו. עמדתי בצד. בחניה.
ומישהו, פשוט לא הבחין בי, ונסע רוורס, לתוך אוטו שלי.
הוא – דווקא היה אחראי ואדיב, לקח את מלוא האחריות ונתן לי את הפרטים שלו,
רק שלמזלי – זה היה ממש שולי וכמעט לא קרה שום דבר.

היום, אני הרבה אחרי כל האפיזודות האלו, ואחרי הלוך ושוב (והרבה כסף) במוסך,

ואין לי דבר אחר להגיד – מאשר תודה לאל!
תודה שבכל סיטואציה בחיים אפשר לבחור לראות את החיובי.
תודה שאני בריאה ושלמה.
תודה שבכל סיטואציה בחיים יש לנו אפשרות ללמוד.
ותודה על התזכורת הזו – להכניס דברים לפרופורציות.

זה כ"כ קל – להסתכל על הנאחס. על הרע. על התסכול.
כל כך קל להגיד "איזה אנשים רעים, איך לא משאירים פרטים?"
כל כך קל להריץ בראש "למה דווקא לי? פעם שלישית ברציפות, בחודש אחד?! "
כל כך קל לבכות על הכסף שנשפך על התיקונים…

אבל יש גם דרך אחרת. יש גם את הדרך שבה אני מודה!
תודה על זה שאני לא הייתי באוטו! שלא קרה לי כלום.
מי יודע איזה תאונות נחסכו ממני בכך שרק הרכב, שהוא בסופו של דבר חומר – נפגע.

תודה על זה שנחסכו ממני הריבים והצעקות, והלחץ של "זמן אמת" כך שיכולתי להמנע מויכוחים ופשוט ללכת למוסך ולתקן אותו.
ותודה על זה ש3 פעמים בחודש אחד ניצלתי מכל תאונה ולי לא קרה תודה לאל כלום.

ואיך זה קשור גם לריקוד?

אז באחד מהביקורים החוזרים ונשנים במוסך – סיפר לי בעל המוסך על 2 הבנות שלו,
שמסתבר שהן רוקדות, בלהקת מחול מאוד נחשבת באיזור שבו הם גרים.
והוא סיפר על הבת הגדולה,
על כמה שהיא והקבוצה של הגדולות – מרגישות חסרות ביטחון ליד הקבוצה של הבת הקטנה שלו.
מרגישות פחות שוות, פחות מוצלחות, בגלל התחרות הנוראית שמחדירים בהן.

ואני שם, מקשיבה לו. ומבינה איך אפילו הוא, בתור אבא מהצד,
מבין כמה מרעילים אותם שם, בעולם הריקוד הזה…
כמה מחדירים בהן תחרות. להיות הכי טובה. יותר מכל השאר.
ומי שלא טובה מספיק – לא שווה מספיק…
ואיך אפילו הוא, שלא רקד מעולם, מרגיש כמה זה נורא.

ואני… אני יוצאת מביקור במוסך,
כל כך מחוברת לייעוד שלי. כל כך מחוברת לשליחות שלי. ולתחושה המבורכת הזו –
שיש לי את הזכות הזו – ליצור שינוי בעולם.

כי לא, אין דבר כזה רקדנית פחות טובה. אין דבר כזה פחות שווה.
לכל אחת ואחת יש את הזכות לרקוד, לככב, לצמוח, ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמה!
ואני יודעת,
שלא סתם הקמתי את E-motion שלי. ושלא סתם קיבלתי תזכורת כזו מהיקום…
כי אצלי לא יהיו דברים כאלה לעולם.

אצלי כל אחת יכולה להיות הרקדנית הכי טובה. אם היא רק תרצה.
ואצלי אף אחת ואף אחד, לא ירגישו שהם פחות טובים ממישהו אחר.
כי ריקוד זה לא בשביל התחרות. ריקוד זה בשביל הנשמה.
ריקוד זו הדרך שלנו – לחיות את החלום. ולהגשים את עצמנו בענק.

החיים האלה הם מתנה. תרקדו אותם!

כשאנחנו רוקדים ביחד – הכל קורה מחדש

כשאני רוקדת, אני פוגשת את עצמי מחדש.
כשאני רוקדת, אני מכירה מחדש את מי שמולי.
עולם חדש של תקשורת נפתח.
כשאני רוקדת, אני יכולה לזהות מה קורה בתקשורת שלי,
האם אני באמת מקשיבה?
האם אני מבטאה את עצמי?
האם אני משתלטת וגונבת לו את השליטה?
האם אני מקטינה את עצמי? 
כשאני רוקדת, אני יכולה לדעת כ"כ הרבה על הפרטנר שלי,
האם הוא מקשיב לי? האם הוא בתקשורת איתי?
האם הוא רוקד עם עצמו ובכלל לא קשוב למה שקורה איתי?
האם הוא עדין, אבל גם ברור..
האם הוא יודע מה הוא רוצה להגיד, ואני מוכנה לתת לו לסיים את המשפט?כשאנחנו רוקדים ביחד, אנחנו יכולים ללמוד מחדש..
איך מדברים בשפה הזוגית הזו.
איך שמים לב מה קורה עם הצד השני, גם בלי לאבד את עצמנו.
איך למצוא את האיזון,
איך להקשיב באמת, אבל גם להתבטא.
איך לא להשתלט על השיחה, ולא להשלים לו משפטים,
אבל כן להביא את עצמנו כמו שאנחנו, בלי להקטין את עצמנו ובלי להתחבא.
איך להיות ברורים ונעימים.

כשאנחנו רוקדים ביחד – הכל קורה.
הכל צף מחדש,
ועולם חדש של תקשורת מתגלה.
כשאנחנו רוקדים ביחד, השמיים נפתחים מחדש… והכל אפשרי.
וכשאנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים,
ומביאים את עצמנו כמו שאנחנו, עם כל האהבה שבפנים –
החיים הופכים להיות דבר מדהים!

אז כמה טיפים ככה, לתקשורת הזוגית שלכם 😉
1. תסתכלו על החצי השני שלכם!
לא על הרצפה, לא לכל הכיוונים. תשאירו את העיניים אליו/ ה, ותראו מה קורה.
בדיוק כמו שכשאתם מדברים – אתם מסתכלים זה על זו, גם בריקוד.
תסתכלו בעיניים. רק ככה תראו מה באמת עובר שם בפנים.
2. תהיו בהקשבה אמיתית! 
א. בנות – אל תנסו לנחש.
תנו לו להוביל.
תנו לו לסיים את המשפט, גם אם זה גורם לכן לכמה שניות של חוסר וודאות.
כשאתן מנחשות – אתן לוקחות לו את השליטה ואז הוא פשוט מפסיק להוביל.
נסו שניה לשחרר שליטה. להרפות. לנשום. גם אם אתן לא יודעות מה הצעד הבא – הכל בסדר.
רק תקשיבו לו…
ב. בנים – אל תשתמשו בכוח, תשתמשו בקונטרה.
ריקוד לא צריך להכאיב. ריקוד לא צריך ליצור תחושה של חוסר אונים.
תובילו בצורה נעימה. אסרטיבית, אבל נעימה.
אם היא מסתובבת בקלות – אין סיבה להפעיל כוח.
ברגע שתהיו בתקשורת אמתית איתה, ותובילו בצורה נכונה – תצטרכו רק 2 אצבעות (ולפעמים אפילו אחת) כדי לסובב.
ג. הקשבה אמיתית – אומר לשים לב. 
כאב לה משהו? כנראה משהו שם היה חזק מידי, או לא נכון.
היא מתנגדת? כנראה הפעלת יותר מידי כוח, או שאולי אחזת עם האגודל שבכלל צריכה להיות משוחררת 😉
הוא לא מוביל? כנראה גנבת לו את השליטה. עצרי רגע. הוא יוביל מחדש.
3. דברו על זה. 
אם את לא מרגישה הובלה – תגידי לו, שיוכל לשפר.
אם הוא מוביל חזק מידי – תפני את תשומת ליבו, הוא בטח לא רוצה שתסבלי!
אם היא גונבת לך את השליטה – תזכיר לה לשחרר שניה, לתת לך לסיים את המשפט.
דברו על זה בנועם, בחיוך, המטרה היא לשפר ולהשתפר, ואם לא תגידו, איך אפשר יהיה לדעת?
4. הכי חשוב – תחייכו! 
כשאתם מחייכים, גם מה שצריך לשפר – הופך להיות משהו שרוצים לשפר.
כי נעים וכיף יחד.
תהנו מזה!
ותזכרו שכל הערה והארה – היא האפשרות שלנו לצמוח ולהשתפר בעצמנו!
ככל שנשים לב יותר לדפוסים שלנו, נוכל לשפר אותם, ולהפוך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו!
ככל שנעשה דברים בהקשבה ואהבה (גם לעצמנו!) כל מערכות היחסים שלנו ישתפרו פלאים.
תרקדו את החיים! 🙂


אם בא לכם ללמוד קצת יותר על עצמכם, וקצת יותר על השפה המדהימה הזו,
בואו גם. יום רביעי הקרוב, יחד איתי רק 60 ש"ח לשניכם יחד.
כל הפרטים בקישור.
http://www.e-motiondance.com/Couplesdance-1.html

שלכם, אלה.

יום העצמאות שלי

יום העצמאות מתקרב,

אחד הימים האהובים עליי.
כי זה עוד זמן מבורך לשבת עם עצמי, ולדייק מה זה עצמאות בשבילי.
תחשבו כמה העם שלנו עבר,
כמה תלאות, כמה סבל,
כדי שנוכל להיות כאן היום, במדינה משלנו.
בבית משלנו.
חופשיים ועצמאיים לעשות כל מה שאנחנו רוצים לעשות.
האפשרות שלנו היא להודות להם, לכל מי שעבר את כל מה שהוא עבר…
להודות ולהוקיר, ע"י זה שאנחנו חוגגים כל יום מחדש, את העצמאות שלנו.
היה חשוב לי להביא לכם את המסר הזה ביום העצמאות הזה,
כי אולי יהיו פה כמה כלים, שיעזרו לכם להתחבר לעצמאות שלכם, כמו שהם עזרו לי.
עצמאות בשבילי,
זה לפנות זמן למה שבאמת עושה לי טוב, גם כשאין זמן.
זה ללכת על מה שאני באמת רוצה, גם אם אחרים חושבים שהשתגעתי.
זה לצאת מאזור הנוחות שלי, ולהעז לעשות משהו גם אם אף אחד אחר מסביבי לא מעז.
עצמאות בשבילי זה לדעת שיש לי את הזכות והיכולת
לעשות מה שאני רק רוצה, בלי להיות תלויה באף אחד אחר.
כשהייתי קטנה, ורציתי ללכת לרקוד,
הייתי תלויה בהתחלה בהורים שיקחו אותי,
אח"כ בחברות, שיבואו איתי,
וכשכבר הייתי בתיכון והתחלתי לרקוד ריקודי זוגות – חשבתי שאני תלויה בבן זוג קבוע לרקוד איתו. (כי איך אפשר לרקוד ריקודי זוגות בלי בן זוג קבוע?.. )
אז האמת היא, שהכל אפשרי. אם רק רוצים מספיק.
אז הנה ההצעות שלי בשבילכם: 
1. לקחת כמה דקות ולכתוב – 
מה זה עצמאות בשבילכם?
מה חשבתם שאתם נורא רוצים לעשות, אבל עד עכשיו הייתם תלויים בסביבה, באישורים חיצוניים, באנשים אחרים,…
ואיך הייתם מרגישים אם הייתם עושים את הדבר הזה, שהיה גורם לכם לחגוג את העצמאות שלכם?
2. לנשים שביניכן – 
 אם גם את הרגשת ככה כמו שאני הרגשתי בעבר,
שכ"כ בא לך לרקוד, אבל אין לך עם מי,
אז מבטיחה לך שכל מה שאת צריכה זה את עצמך.
בואי לפגוש את משפחת E-motion שלנו ותביני שאת חלק מקהילת נשים מדהימות,
שלא צריכות אף אחד אחר שיאפשר להן לרקוד, חוץ מאשר את עצמן!
3. לזוגות שביניכם – 
אני יודעת איך זה, אנחנו משועבדים לחיים. לשוטף. לשגרה. לילדים.
אין זמן אף פעם.
אבל אין דבר חשוב יותר, מלפנות זמן לזוגיות שלנו, לרומנטיקה, לזמן איכות יחד.
וככל שיש פחות זמן, זה עוד יותר חשוב!
אז אולי דווקא עכשיו זה הזמן שלכם,
להבין שאתם לא משועבדים, גם לא לגידול הילדים,
ושזה בסדר לאפשר לכם ערב אחד בשבוע, לצאת לרקוד.
להתמלא באנרגיות חדשות של אהבה, ולחזור לשגרה בגרסה הרבה יותר טובה של עצמכם!
4. עצמאות בעיני – זה לא לחכות לאישורים מהסביבה. 
לפעמים אנחנו כ"כ מפחדים ממה יגידו,
איך יסתכלו עליי אם אני אתחיל לרקוד?
מה יחשבו עליי אם אני אעז בכלל להגיד שאני רוצה לרקוד?..
ומה אם אני לא אצליח, ומה אם זה לא מתאים.. ומה אם אני לא מסוגל?..
האמת היא, שאתם מסוגלים!
האמת היא, שאף אחד בעולם לא יכול להגיד לכם מה אתם יכולים או לא יכולים לעשות,
רק אתם.
ורק ברגע שנאפשר לעצמנו להפסיק לחשוב על מה יגידו או מה יחשבו,
נשחרר את עצמנו לעצמאות שלנו – לעשות מה שבאמת בא לנו,
גם בלי אישורים מהסביבה.
זה הרגע, שישנה את החיים שלנו באמת.
הרגע שישחרר אותנו לעצמאות שלנו.
מאחלת לכם שנת עצמאות נפלאה,
שנה שבה תהיו עצמאיים ועוצמתיים,
ותעשו כל מה שאתם באמת רוצים לעשות,
כי באמת שכשרוצים מספיק – הכל אפשרי.
אני כאן כדי לעשות אתכם את הצעד הראשון 😉
אז ספרו לי כאן בתגובות, מה זה עצמאות בשבילכם? 🙂

 

הקורסים החדשים שלנו:
9/5 – יום שני 21:00 – סלסה למתחילים
9/5 – יום שני 20:00 – היפ הופ לנשים ברמת גן 
18/5 – יום רביעי 21:00 – ריקודי זוגות מהצעד הראשון
18/5 – יום רביעי 20:00 – ליידי סטייל – ריקודים לטיניים לנשים.
19/5 – יום חמישי 21:15 – היפ הופ לבוגרים בחולון.
אז איך אתם הולכים לחגוג את העצמאות שלכם השנה?
מחכה לשמוע מכם 🙂
נתראה ונרקוד את החיים! 🙂

המרדף הזה… שנקרא חיים. מכירים את זה?…

המרדף הזה… שנקרא חיים. מכירים את זה?…

קמים בבוקר, והריצה מתחילה.
כל אחד והריצה שלו…
ריצה לעבודה, ריצה ללימודים
ריצה עם הילדים לגן, ריצה עם הילדים לחוגים.
אולי טירוף ההכנות לחתונה,
טירוף של כמה שצריך להספיק, כל מה שצריך לעשות.
והיום מסתיים… ואנחנו נשארים עם הלשון בחוץ.
נשפכים מול הטלוויזיה, או שאולי אפילו אין כוח לטלוויזיה… אבל היום נגמר, ולא הספקנו כלום.
האמת… 
שזה לא צריך להיות ככה. 
פברואר זה חודש האהבה. חודש שמזכיר לנו כמה האהבה יכולה לשנות לנו את החיים.
מזל שיש חודש מבורך כזה – להזכיר לנו עם תאריכים ביומן.
9/2 – יום המשפחה. 14/2 – יום האהבה.
 
מה הקשר? ולמה זה חשוב? 
כי אהבה היא מהות החיים. מהות הקיום של כולנו.
והעובדה שיש יום כזה ביומן – מאפשרת לנו להיזכר את מי אנחנו אוהבים. מה אנחנו אוהבים. וכמה חשוב שנאהב את עצמנו, את החיים שלנו. 
אין לנו באמת את הלגיטימציה לחכות שיום אחד …. יום אחד – נזכור לאהוב.
יום אחד, נעשה מה שאנחנו אוהבים לעשות, עם מי שאנחנו אוהבים.
הלגיטימציה היחידה שלנו היא לעשות את זה עכשיו.
כי אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר. כל מה שיש לנו – זה הרגע הזה. עכשיו. כמו שאנחנו.
עכשיו זה הזמן היחיד שלנו – לאהוב. לחיות. 
זה הזמן לחשוב על בן אדם אחד שאנחנו אוהבים. בן אדם אחד שאנחנו רוצים שיחייך, אחד שאנחנו רוצים לחייך איתו.
ואז – לשאול את עצמנו – מה אנחנו אוהבים לעשות? מה עושה לנו טוב.
או מה יכול לעשות טוב לאדם הזה שאנחנו אוהבים?
כשאנחנו מפנים אפילו יום אחד בשבוע – למשהו שאנחנו באמת אוהבים לעשות – החיים נראית אחרת.
כשאנחנו נמצאים במקום שמח מבפנים,
יש לנו הרבה יותר לתת לאנשים שאנחנו אוהבים. (בין אם זה לילדים, לבני זוג, להורים, לחברים… )
כשיש לנו משהו לחכות לו, התרגשות, תשוקה, התלהבות –
יש לנו הרבה יותר זמן, יותר אנרגיה, יותר חיבוקים, יותר אהבה.
ובעיקר את הכוח להפיץ את האהבה הזו לעולם.
אז לכבוד חודש האהבה המבורך הזה – קחו לכם דקה לרשום לנו כאן למטה – ולהבטיח לעצמכם בעיקר – איך אתם בוחרים לחגוג אהבה?
מה אתם מפרגנים לעצמכם במתנה, החודש / השבוע/  היום… – זמן איכות עם מישהו או משהו שבאמת בא לכם לעשות?

http://www.e-motiondance.com/

המרדף הזה… שנקרא חיים. מכירים את זה?…
קמים בבוקר, והריצה מתחילה.
כל אחד והריצה שלו…
ריצה לעבודה, ריצה ללימודים
ריצה עם הילדים לגן, ריצה עם הילדים לחוגים.
אולי טירוף ההכנות לחתונה,
טירוף של כמה שצריך להספיק, כל מה שצריך לעשות.
והיום מסתיים… ואנחנו נשארים עם הלשון בחוץ.
נשפכים מול הטלוויזיה, או שאולי אפילו אין כוח לטלוויזיה… אבל היום נגמר, ולא הספקנו כלום.
האמת… 
שזה לא צריך להיות ככה. 
פברואר זה חודש האהבה. חודש שמזכיר לנו כמה האהבה יכולה לשנות לנו את החיים.
מזל שיש חודש מבורך כזה – להזכיר לנו עם תאריכים ביומן.
9/2 – יום המשפחה. 14/2 – יום האהבה.
 
מה הקשר? ולמה זה חשוב? 
כי אהבה היא מהות החיים. מהות הקיום של כולנו.
והעובדה שיש יום כזה ביומן – מאפשרת לנו להיזכר את מי אנחנו אוהבים. מה אנחנו אוהבים. וכמה חשוב שנאהב את עצמנו, את החיים שלנו. 
אין לנו באמת את הלגיטימציה לחכות שיום אחד …. יום אחד – נזכור לאהוב.
יום אחד, נעשה מה שאנחנו אוהבים לעשות, עם מי שאנחנו אוהבים.
הלגיטימציה היחידה שלנו היא לעשות את זה עכשיו.
כי אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר. כל מה שיש לנו – זה הרגע הזה. עכשיו. כמו שאנחנו.
עכשיו זה הזמן היחיד שלנו – לאהוב. לחיות. 
זה הזמן לחשוב על בן אדם אחד שאנחנו אוהבים. בן אדם אחד שאנחנו רוצים שיחייך, אחד שאנחנו רוצים לחייך איתו.
ואז – לשאול את עצמנו – מה אנחנו אוהבים לעשות? מה עושה לנו טוב.
או מה יכול לעשות טוב לאדם הזה שאנחנו אוהבים?
כשאנחנו מפנים אפילו יום אחד בשבוע – למשהו שאנחנו באמת אוהבים לעשות – החיים נראית אחרת.
כשאנחנו נמצאים במקום שמח מבפנים,
יש לנו הרבה יותר לתת לאנשים שאנחנו אוהבים. (בין אם זה לילדים, לבני זוג, להורים, לחברים… )
כשיש לנו משהו לחכות לו, התרגשות, תשוקה, התלהבות –
יש לנו הרבה יותר זמן, יותר אנרגיה, יותר חיבוקים, יותר אהבה.
ובעיקר את הכוח להפיץ את האהבה הזו לעולם.
אז לכבוד חודש האהבה המבורך הזה – קחו לכם דקה לרשום לנו כאן למטה – ולהבטיח לעצמכם בעיקר – איך אתם בוחרים לחגוג אהבה?
מה אתם מפרגנים לעצמכם במתנה, החודש / השבוע/  היום… – זמן איכות עם מישהו או משהו שבאמת בא לכם לעשות?